在以色列作雅各的夢

איך אפשר יהיה לשמור על הקיבוץ

基布茲農場將何去何從？

פעם החיים בקיבוץ היו חיים של חברה אידאליסטית ואינטימית מאוד. החברים קיבלו הכול מהקיבוץ וכולם קיבלו אותו דבר. גם הכסף היה של כולם ולאף אחד לא היה כסף משלו

過去在基布茲農場的生活是一種非常理想主義以及親密的團體生活。每一個農場的居民都從農場領受所有的東西，而所有領受的東西也都是相同的。就連錢也是屬於每個人的，他們沒有自己的錢。

תנאי החיים היו קשים: העבודה הייתה רבה והאוכל היה מעט ופשוט. לפעמים אנשים קיבלו חבילות מבני משפחה או מחברים. בחבילות היו דברים יקרים כמו: שוקולד, סיגריות או אפילו רדיו. אסור היה לשמור את הדברים הטובים האלה בבית. צריך היה לתת הכול לכולם. את הילדים היה צריך לשלוח לבית ילדים, למטפלת, ואי אפשר היה לטפל בילדים בבית

那時的生活情況是非常困苦的：很多的活兒要幹，吃的卻很簡單，只有一點點。有時候，人們會從家人或是朋友那收到包裹。那些包裹寄來的東西，在過去都是非常貴重的，例如：巧克力，菸草或甚至還有收音機。而把這些好東西據為己用是不允許的。必須把所有的東西交出來給大家。至於孩子們則必須送到專屬的幼兒園，保姆那裡去，想要自己在家裡照顧孩子是不可能的。

היום החיים בקיבוץ שונים. היום כמעט אין דברים משותפים לחברים - רק האדמה והבתים משותפים. קיבוצים רבים מצאו, שכדאי יותר לפתוח מסעדה לחברים ולא לבשל ארוחות לכולם. וכך גם כדאי לשלוח את החברים לקניות בעיר, במקום לקנות לכולם אותם בגדים. בדרך זאת לומדים החברים לשמור על הכסף, ועוזרים לקיבוץ ״לעמוד על הרגליים״

今日在基布茲農場裡的生活已經不同了。在今天，大部份的東西都不會和農場的居民們共享 — 只有土地和房子是共享的。很多的基布茲農場發現到：應該開更多的餐廳給農場的居民，而不是在食堂為所有的居民料理三餐。而同樣的，應該送農場的居民們到市區的大賣場採買，而不是為所有的居民採買相同的衣服。透過這樣的方式，農場的居民學習到如何省錢，也幫助到基布茲“站穩腳步”。

היום אי אפשר להמשיך ולחשוב ש״הקיבוץ משלם״. לכל חבר יש חשבון בנק והוא או היא, לא יכולים לקבל שום דבר מהקיבוץ - את הכול צריך לקנות: אוכל, בגדים, ספרים ורהיטים

到了今天，人們不應該繼續且認為“基布茲會買單”。每一個居民都有自己的銀行戶頭，而他或她，不再能從基布茲接受到任何東西 — 所有的東西都必須自己去買：食物，衣服，書籍以及傢俱。

ומה בעתיד? היום יודעים שבקיבוץ של העתיד יהיה מותר לעבוד גם מחוץ לקיבוץ, כי רק כך אפשר יהיה להמשיך את החיים הקיבוציים. אי אפשר יהיה לבקש מן הצעירים לחיות בקיבוץ בלי עבודה מעניינת, בלי סיבה לעבוד קשה ובלי חופש ללמוד או לנסוע בעולם

那麼未來呢？現在我們已經知道基布茲將允許居民出外工作，因為只有如此基布茲農場這樣的生活才能繼續下去。你不能要求年輕人繼續生活在基布茲而沒有有趣的工作，沒有努力奮鬥的理由，或是沒有假期可以去讀書或是環遊世界。

עמוס עוז, סופר ישראלי מפורסם, חי הרבה שנים בקיבוץ חולדה. באחד הספרים האחרונים שלו ״כל התקוות״ הוא כתב, שאי אפשר יהיה לשמור על הקיבוץ בלי להיות קצת יותר רכים. הוא חושב שצריך יהיה להקשיב לכל אחד, צריך יהיה להבין שאנשים שונים זה מזה. רק אז אפשר יהיה לחזור לאהבה של הקבוצה האינטימית ולהמשיך את החיים המשותפים בקיבוץ

阿摩司奧茲，一位以色列非常有名的作家，曾經在呼雷達農場待過好幾年的時間。在他的最後一本著作“滿懷希望”中，他寫道，這是不可能的，要保存基布茲卻沒有添加幾分軟性。他認為需要重視每一個人，需要明白每個人都是不同的。只有如此才能回到那份對親密團體生活的熱愛，以及將這種基布茲的團體生活延續下去。